חובת הפרשה לחיסכון פנסיוני לעצמאים – זה טוב או רע לנו? (ושלא יעבדו עלינו בעינים!)
חוק חיסכון פנסיוני ודמי אבטלה לעצמאים אמור להיכנס לתוקף כבר מינואר הקרוב.
פירושו שהעצמאים יצטרכו להפקיד לפנסיה על החלק שאינו עולה על מחצית השכר הממוצע במשק (9,890 ₪ בספטמבר) בשיעור של 4.45%, על החלק שעולה על השכר הממוצע בשיעור של 12.55%; סך הכל שיעורי ההפקדה לעצמאי ממוצע: כ-8.5% מהשכר הממוצע במשק. השכירים צריכים להפקיד, נכון לינואר 17, 6% משכרם (עד השכר הממוצע במשק). על עצמאים שלא יפקידו יוטלו קנסות.
כיועצת פנסיונית אני רואה עצמאים רבים שמגיעים לפנסיה בלי קצבה מינימלית, ולכן אני מברכת על ה"עידוד" הזה לעצמאים לחסוך לעצמם לגיל פרישה. אבל החוק הזה מתהדר בנוצות לא לו, ומבטיח "לדאוג לעצמאים לכרית ביטחון בימים פחות טובים". אז זהו, שלא ממש.
בעקבות יישום החוק, במצב של אבטלה עצמאי יוכל למשוך, ללא מס, שליש מהיתרה הצבורה במוצר פנסיוני, או עד תקרה של 12,230 שקלים. האוצר קורא לזה "דמי אבטלה". בפועל זה דומה למצב שבו השכירים מושכים פיצויים פטורים ממס. זה פוגע אנושות בקצבה לגיל זקנה. כל יועץ פנסיוני פוגש פורשים כאלה בעבודה היומיומית. ואל תתבלבלו – המדינה לא מציעה לעצמאים דמי אבטלה מביטוח לאומי כמו שמקבלים השכירים בעת אבטלה. למה קוראים לזה ככה? אולי לא נשים לב…
יש גם יתרונות של ממש:
דמי הביטוח הלאומי יופחתו מ-6.72% ל-2.87% – אך רק על הכנסה שמתחת לכ-6,000 ₪.
הטבת המס לזיכוי תגדל ב-0.5%.
היתרונות כרוכים בחסרון: דמי הביטוח הלאומי יועלו מ-11.23% ל-12.85% על הכנסה שמעל לכ-6,000 ₪.
עצמאים רבים שואלים עכשיו לאיזה מוצר כדאי להפנות את ההפקדות הפנסיוניות. כאן אין הבדל בין שכירים לעצמאים: יש להסתכל על התמונה הכוללת – הכנסות, תזרים מזומנים, מצב משפחתי, גיל ועוד, כדי שניתן יהיה לקבל ייעוץ פנסיוני אובייקטיבי ולהוציא מהלימון הזה גם לימונדה.